להיראות באמת.
להבין את עצמך לעומק.

בעבר הייתי שחקנית. עמדתי בקדמת הבמה, למדתי דמויות לעומק והייתי טובה מאוד בלהיכנס לנעליו של אדם אחר.

עם הזמן הבנתי שאני כבר לא רוצה להיות דמויות אחרות. משהו בי ביקש לעבור אל מאחורי הקלעים ולהפנות את המבט פנימה: מי אני? מי היא הדמות הזו שנקראת מיקה־אלין?

למדתי פסיכודרמה והתחלתי להשתמש בכלים שרכשתי כשחקנית בדרך חדשה — כדי לתמוך באנשים אחרים, להעצים אותם ולחקור יחד איתם מי הם ומה מבקש להתפתח בתוכם.

עבדתי עם אוכלוסיות שונות, אבל יותר ויותר הבנתי שמה שמעניין אותי באמת הוא להגיע אל מקור הסבל. פעמים רבות הרגשתי שאני פוגשת אנשים באמצע הסיפור שלהם, בעוד שאני מבקשת לחזור איתם אל ההתחלה — אל המקום שבו הדפוסים נוצרו — כדי לצמצם ככל האפשר את הסבל שהם נושאים בתוכם.

הרצון הזה הוביל אותי לעבודה בחינוך לגיל הרך ולהדרכת הורים. ביקשתי לפגוש את האדם קרוב ככל האפשר לתחילת דרכו, במקום שבו הקשר עם העולם, עם המשפחה ועם עצמו עדיין הולך ונרקם.

בהמשך נכנסה הקונסטלציה אל חיי ופתחה בפניי רובד נוסף. היא העניקה לי דרכים חדשות לצלול אל המקור — אל הכוחות הסמויים הפועלים בתוכנו, אל הסיפורים המשפחתיים שאנו נושאים ואל דפוסים שהחלו לעיתים עוד לפני שהסיפור האישי שלנו התחיל. באמצעותה גיליתי שלא תמיד צריך להבין הכול דרך המילים כדי שמשהו עמוק יוכל להתגלות, לקבל הכרה ולהתחיל לנוע.

באותן שנים העמקתי גם בתנועה מודעת, ובהדרגה עברתי מחקירה מנטלית של עצמי ושל האחר אל חקירה שמתרחשת דרך הגוף, התנועה והחוויה.

בהמשך פגשתי את העיצוב האנושי ואת המפתחות הגנטיים. הם העניקו לי מפה ושפה שבאמצעותן יכולתי להתבונן בעצמי לא כבדמות שעליי להמציא או לשחק, אלא כמי שכבר קיימת ומבקשת להתגלות. הם עזרו לי לזהות את החותמת הייחודית שלי, להבין את הדפוסים והפצעים שמעצבים את חיי, ולהעביר את הידע מן המחשבה אל החוויה החיה בגוף. אם בתחילת דרכי למדתי לגלם דמויות אחרות, המתנה שקיבלתי מן הכלים האלה היא היכולת לגלם את הדמות שלי — בתוך המשחק הזה שנקרא החיים.

לנוע מבעד לערפילי הסיפור